האתגרים שבשימוש בתנורי זכוכית ארוכים (ואיך אנו פותרים אותם)
רוב מנורות האינפרא-אדום פועלות בטווח של 1 או 1.5 מטרים. זה מספיק להתקנים קטנים. אך אם מדובר בתנורי זכוכית ארוכים במיוחד, אי אפשר פשוט לחבר יחד מספר מנורות קצרות ולקוות לטוב. כך ייווצרו אזורים קרים, וזה יפגע באחידות החימום.
כדי לפתור זאת, אנו בונים מערכות חימום מיוחדות שמאפשרות חימום בטווח של מעל 2 מטרים.
כיצד לשמור על טמפרטורה יציבה
הסוד לשמירה על טמפרטורה יציבה בטווח של 2 מטרים קשור לאופן בו אנו מנהלים את ההספק לכל סנטימטר. אנו מתייחסים לזה כאל שרשרת רציפה – בלי פערים, בלי “אזורים קרים” בין הרכיבים. רק זרימה חלקה ויציבה של חום.
אך יש עוד דבר חשוב: יש להקפיד על ירידת המתח. אם לא נהיה זהירים, הקצוות של הצינור יהיו קרים יותר מהחלק האמצעי. בדרך כלל אנו מאזנים את העומס על מספר מעגלים שונים, כדי שהכל יהיה אחיד. ואם מדובר בהספק גבוה, אי אפשר להקל ראש בחיבורי החשמל. יש צורך בכבלים בעלי עובי מתאים, אחרת החיבורים יתחממו יותר מדי.
קוורץ והסיכון של שבירה
אנו משתמשים בזכוכית קוורץ באיכות גבוהה. למה? כי כאשר התנור ארוך 2 מטרים, הוא נע – הוא מתרחב ומצטמצם ככל שהוא מתחמם. זכוכית רגילה לא יכולה לעמוד בלחץ כזה.
הסיכון האמיתי נובע מההתקנה. אם החיבורים חזקים מדי, הצינור עלול להישבר. אנו משתמשים בחיבורים שמאפשרים לצינור לנוע בחופשיות, כך שהקוורץ יוכל לנשום, והמערכת כולה לא תישבר תחת הלחץ.
ההתקשרויות הכרוכות
יש יתרונות בשימוש בתנורים ארוכים – יש פחות חיבורים לחיבור, וכך יש פחות נקודות שעלולות להישבר. זו מערכת יותר נקייה.
אך זה לא כל כך פשוט. אם אחד הרכיבים של התנור נשבר, אין זה רק עניין של החלפת מנורה זולה. מדובר בחלק גדול ושביר של זכוכית. יש צורך באמצעים מיוחדים כדי להוציא אותו בלי שהוא יישבר. בנוסף, יש לוודא שיש מספיק מקום בתנור כדי להכניס ולהוציא צינור בגודל כזה. אם אין מספיק מקום, התחזוקה תהיה מאוד מסובכת.