למה מחממים אינפרא-אדומים לשימוש בחוץ נהרסים כל הזמן (ואיך תיקנו את זה)
אם עבדתם אי פעם עם מחממים לשימוש בחוץ, אתם יודעים איך זה עובד. הם עובדים טוב למשך זמן מסוים, ואז – בבת אחת – הם נהרסים בנקודת החיבור.
כשמייצרים מוצרים לשימוש בסביבה IP66, רוב האנשים מודאגים רק מהגנה מפני הגשם. אבל זו רק חצי מהבעיה. הבעיה האמיתית היא “החום העז”. כשהחום חודר לתוך החוטים, הוא גורם לקצר חשמלי.
זה מה שקורה בפועל:
ברוב המחממים הרגילים, החיבור בין צינור הקוורץ לבין החוטים הוא החלק החלש. הרכיבים האינפרא-אדומים הופכים לחמים מאוד, מה שגורם לתנודות טמפרטורה עצומות. אם החומר המשמש לחיבור אינו מתאים לעומס כזה, הוא נכווץ ונשבר.
כשהחיבור נשבר, הלחות חודרת לתוך המחמם. היא הופכת את החומר המבודד לפחם, מה שגורם לקצר חשמלי.
איך פתרנו את זה:
שינינו את הדרך בה אנו מחברים את החוטים. אנו משתמשים בחומרי סיליקון וקרמיקה בעלי עמידות גבוהה. בצורה כזו, החיבור נשאר חזק, והחוטים לא נפרדים זה מזה, גם כשהמתכת מתרחבת ומתכווצת.
ההבדל בין “זול” ל“נכון”:
הרבה מפעלים פשוט משתמשים בחומרי איטום זולים, וזה עשוי להחזיק מעמד רק כמה מאות פעמים. אנחנו עושים זאת בצורה שונה: אנו משתמשים בשלושה שלבים – ראשית, אנו מחברים את החוטים בצורה יציבה, כדי שהרטטים לא יגרמו להם להיפרד. לאחר מכן, אנו משתמשים בחומרי איטום בעלי עמידות גבוהה. לבסוף, אנו מכסים את המחמם בחומר מבודד שעמיד לסביבה IP66.
החלק הקשה: לאפשר למחמם “לנשום”
אי אפשר פשוט לאטום את המחמם לחלוטין. אם נאטום אותו יותר מדי, הלחץ יגדל בתוך המחמם כשהוא מתחמם. לחץ זה עלול לגרום לשבירת החיבור בין הקוורץ למתכת. צריך למצוא את האיזון הנכון – המחמם צריך להיות עמיד למים, אך גם לאפשר לו לנשום.
הטריק שלנו:
אנו משתמשים במערכת ניקוז מיוחדת. זה מונע מהמים לחדור לתוך המחמם, אך בו זמנית מונע מהקירור להצטבר סביב החוטים ולגרום לבעיות.